השיטה המכאנית
שיטה זו מהווה את הגישה המסורתית שנפוצה בעשורים האחרונים ואשר מטרתה העיקרית היא למקם את המשתלים כך שיהיו מאונכים לציר מכאני – אשר הינו הציר בין מפרק הירך למפרק הקרסול. בשיטה זו מנח המשתלים מכוון להיות "ניטרלי" (ולא נמצא בזווית) כאשר מפרק הברך מיושר כלפי הרצפה. החיתוכים בעצמות בטכניקה זו יבוצעו בצורה כזו שהמשתלים ימוקמו כך שיהיו מקבילים לציר המכאני.
טכניקה זו אינה לוקחת בחשבון את האנטומיה הטבעית של כל מטופל/ת ומביאה את כלל המנותחים/ות לאותה תוצאה מבחינת המנח הסופי ולכן מכונה גם הגישה הסיסטמטית. ההיגיון שעמד מאחורי פיתוח השיטה התמקד בעיקר ביצירת מבנה הנדסי אשר יתמוך בשרידות ארוכת שנים של המשתל. על מנת לאפשר את איזון ויישור הברך בגישה זו נזקק המנתח לביצוע של שחרור רצועות ורקמות רכות.
יש לזכור כי גישה מסורתית זו הינה הגישה השכיחה בעולם ועומדים לזכותה עשורים רבים של ניסיון ושרידות ארוכת שנים של משתלים מלאכותיים מתועדת היטב בשיטה זו.
השיטה הקינמטית
טכניקה קינמטית הינה גישה חדשנית אשר נמצאת בשימוש בעולם כעשור ולוקחת בחשבון את העובדה שלכל מטופל/ת אנטומיה שונה ולכן גם ההשתלה צריכה להיות לפי האנטומיה הספציפית והאינדיבידואלית עבור אותו מטופל/ת ולפיכך שונה מאחד לשני. כלומר, טכניקה זו מטרתה להניח את המשתלים בזווית המקורית והאינדיבידואלית של עצם המטופל/ת כפי שהיו לפני המחלה המפרקית ובכך להחזיר את הברך למצבה הטבעי. מחקרים עדכניים מראים כי רק בקרב פחות מ-5% מהאוכלוסיה הבריאה ציר הגפה התחתונה הינו ניטלי וזוית המפרק ישרה (היעד בשיטה המכנית) ואילו ב-95% ישנה שונות היוצרת מנח וזוית אישית האינדיבידואלית והמתאימה רק לו. סביב המבנה היחודי לו עצמו, גדלו והסתגלו כל הגידים, השרירים והעצבים ולכן רק הגיוני לשמר את המבנה והסביבה לה הם "רגילים".
טכניקה אינדיבידואלית זו מבוססת על מחקרים רבים המוכיחים כי זווית המפרק של רוב האוכלוסיה אינה אנכית לציר המכאני אלא בשיפוע, שיפוע אשר נועד להביא את המפרק לעמדה פיזיולוגית המקבילה לרצפה בזמן פעילות נושאת משקל דינמית.
אחד מההבדלים העיקריים בין השיטות הוא העובדה כי בשיטה הקינמטית, מכיוון שמשחזרים את הברך למצבה הטבעי, אין צורך בשיחרור של רקמות רכות ורצועות ולכן פוטנציאלית השיקום פחות כואב ועשוי להיות מהיר יותר.
מחקרים חדשים הוכיחו כי הטכניקה הקנמטית משחזרת בדיוק רב את המנח הטרום שחיקתי של המפרק ומשחזרת בהסתכלות תלת מימדית את ציר התנועה המקורי של הברך.
מחקרים רבים ועדכניים אשר השוו בין שתי הטכניקות מוכיחים כי לא נמצא הבדל בשרידות המשתלים בין השיטות השונות, אולם יש לזכור כי הניסיון בשיטה הקינמטית הינו מוגבל ונתון לקבוצות מומחים קטנות בעולם שאימצו את השימוש בשיטה. זמן המעקב ארוך השנים הינו מוגבל ותיעוד השרידות ארוך השנים (10 שנים) המפורסם בספרות מצד מפתח השיטה בארה"ב הוא מעודד. מנגד, מחקרים רבים כבר תומכים ביתרון הקליני ובכך שמרבית המטופלים שעברו ניתוח בשיטה הקינמטית חזרו לפעילות שיגרתית מהר יותר, השיקום היה קל יותר והשביעות רצון שלהם מהניתוח הייתה גבוהה יותר. חלק מהמומחים מתארים את היתרון הקליני שבשיטה הקינמטית למול המכנית בכך שהשיטה הקינמטית מעלה באופן כללי את עקומת שביעות הרצון, קרי, המרוצים יהיו מרוצים עוד יותר, והפחות מרוצים יהיו מרוצים יותר.