הגישה הכירורגית המסורתית להחלפת מפרק ירך מבוססת על חתך יחיד באורך מספק על מנת לאפשר למנתח גישה ונראות מספקת של מפרק הירך בכדי לבצע את ההליך הניתוחי.
לאורך השנים עבר ההליך הכירורגי שינויים שונים במטרה להביא לתוצאות משופרות אשר מתבטאות ביכולת לשיקום מהיר של המטופל, שיפור שרידות המשתלים והתאמתם לשימוש אורך שנים, הפגת הכאב, תפקוד מיטבי וכמובן אסטטיקה משופרת של האזור המנותח.
לניתוח החלפת מפרק הירך ישנם מספר גישות מקובלות לביצוע. חשוב לציין שבחירת הגישה הניתוחית מבוצעת על ידי המנתח על פי השיקולים הרפואים ועל פי ניסיונו ושליטתו הכירורגית האישית בגישה הניתוחית.
הגישות לביצוע ניתוח החלפת מפרק ירך כוללות:
הגישה הקדמית
בשנים האחרונות מספר גדל והולך של מנתחים משתמשים בגישה הקדמית לניתוחי החלפת מפרק הירך. הגישה למפרק הינה מחלקו הקידמי. המטופל/ת שוכב/ת על גבו והחיתוך ממוקם בחלקה הצידי של המפשעה.
גישה כירורגית זו מאפשרת למנתח לעבוד בין השרירים והרקמות מבלי צורך לבצע חיתוכי שרירים וניתוק גידים מהאגן או מעצם הירך. מאפשרת למנתח שחזור אורך רגליים שווה באופן אופטימלי במידת האפשר. השמירה על הרקמות הרכות והתוצאות המוקדמות המשופרות של הגישה הקדמית הביאו לכך שמנתחים רבים עברו לנתח בגישה הקדמית וכן לכך שחולים רבים דורשים זאת.
ישנם יותר ויותר עדויות מדעיות המצטברות מהזמן האחרון המראות כי בגישה זו:
שיקום מהיר יותר.
חזרה מהירה יותר לפעילות היום יומית.
כאבים פחותים בתקופת השיקום הבתר ניתוחית.
צריכת משככי כאבים מופחתת בטווח הזמן הקצר.
פוטנציאל לאובדן דם נמוך יותר בזמן הניתוח.
שימור כוח השריר מיד בתום הניתוח.
סיכון מופחת לפריקת המפרק.
מאפשר למנותחים חזרה הביתה תוך זמן קצר, כאשר בחלק מהמרכזים בעולם הניתוח אף מבוצע כניתוח יום בו חוזר המטופל לביתו ביום הניתוח (יודגש – לא מתאים כל המטופלים ועדיין לא נעשה כאופן שגרתי בארץ).
חזרה לשיגרה עם מעט מאוד מגבלות וללא אמצעי זהירות ספציפיים שצריך להקפיד עליהם.
מאידך, גישה זו אינה חפה מביקורת וכוללת עקומת למידה ארוכה יחסית למנתח , דורשת ציוד מיוחד (תוספת שולחן יחודית וכלים ניתוחים מותאמים משמרי רקמה רכה) שלא קיים בחלק מהמקומות ועשויה שלא להתאים לחלק מהמטופלים שמציגים עיוותים קשים.
יחד עם זו חשוב לציין שגישה זו היא הצומחת ביותר בשנים האחרונות בשל יתרונותה הרבים.
במהלך העשור האחרון, חברת MEDACTA ביחד עם צוות מנתחי מפרק ירך מומחים מצרפת, שוויץ גרמניה ואוסטרליה, שיכללה עוד יותר את הגישה הקדמית ופיתחה את גישת ה-AMIS, אשר מהווה כיום את הגישה הקדמית הזעיר פולשנית המתקדמת.
הגישה הקדמית הזעיר פולשנית - AMIS
שיטה זו נעזרת בציוד מיוחד ושמה דגש מיוחד במזעור הפגיעה ברקמות הרכות במהלך הניתוח. יכולה להעשות בחתך קוסמטי רוחבי בקו המפשעה המכונה "חתך ביקיני" או בחתך אורכי קצר בחלק הקדמי-צדדי של הירך. לטובת ביצוע הניתוח הקדמי הזעיר פולשני פותח ציוד מיוחד שכוללת מעמד רגל מיוחד ("שולחן מיוחד") וכן ציוד ניתוחי יחודי המאפשר את ביצוע הפעולה הכירורגית בצורה זעיר פולשנית ומשמרת רקמות.
שיטת ה-AMIS מהווה את שכלול המגישה הקדמית הרגילה ומאפשרת תחת סט מלא של פתרונות את ביצועה באופן מיטבי ומשמר עוד יותר את הרקמות הרכות שכה חשוב וחיוני לשמרם על מנת למזער את סיכון הפגיעה הבלתי הפיכה בהם ועל מנת לאפשר שיקום מהיר ויעיל למטופל.
כחלק משלים ואינטגרלי של השיטה אף פותחו בשנים האחרונות משתלים מלאכותיים מיוחדים על מנת להתאים עוד יותר לגישה יחודית זו ועל מנת לספק את הפתרון האופטימלי לאוכלוסיה המשתנה והצעירה יותר ובעלת הדרישות התפקודיות הגבוהות יותר מבעבר, הנזקקת כיום לניתוחים החלפת ירך. על כך יורחב בפרק המשתלים המלאכותיים והטכנולוגיות החדישות להחלפת ירך של חברת מדקטה.
גישה אחורית
מהווה את הגישה המסורתית הכירורגית השכיחה להחלפת פרק הירך.
בגישה זו החלפת מפרק הירך מבוצעת מהאזור האחורי של המפרק, המנתח יבצע חתך באיזור הישבן החיצוני בחלק הצידי-אחורי של מפרק הירך של המטופל, שאורכו בדרך כלל שמונה עד חמש עשר סנטימטרים. בגישה זו המנתח צריך לחתוך את השרירים העיקריים של המפרק ולנתק גידים מייצבים כדי ליצור גישה מתאימה לעבודה על המפרק.
שהות בבית חולים: עם החלפת מפרק הירך האחורי, באופן מסורתי המטופלים יכולים לצפות להישאר בבית החולים מספר ימים קצרים, כאשר כבר כיום גישה זו יכולה להתבצע בשיקום מואץ ואף כניתוח יום בו המטופל יכול להשתחרר לביתו באותו יום שבוצע הניתוח (לא מתאים לכל המטופלים).
זמן התאוששות: מכיוון שהטכניקה האחורית כוללת חיתוך שרירים ומייצבים סביב מפרק הירך נדרש לרוב זמן מספיק לאיחויים, זמן ההחלמה והשיקום ארוך יותר - בדרך כלל ממספר שבועות ועד למספר חודשים ספורים.
אמצעי זהירות לאחר הניתוח: כאשר חולים עוברים החלפת מפרק אחורי בירך, בד"כ ומסורתית מומלץ עליהם לעקוב אחר רשימה מוגדרת של אמצעי זהירות בין 6 ל-12 שבועות כדי למנוע פגיעה נוספת.
סיכון מוגבר לפריקת המפרק בשל פגיעה במייצבי המפרק ובשרירים.
סיכון מוגבר להארכת הרגל המנותחת.
כאמור, השיטה האחורית היא הגישה השכיחה ביותר על ידי מנתחים אורטופדיים מכיוון שרבים סברו וסבורים שהיא מאפשרת נראות טובה יותר של מפרק הירך עבורם ולכן זה מאפשר מיקום מדויק יותר של השתלים בירך, אך, בעיקר , הגישה נחשבת כ"קלה" באופן יחסי לביצוע כירורגי ומאפשרת חשיפה גדולה במידת הצורך ולמשל בניתוחים חוזרים.
גישה צידית
בגישה זו החתך הוא מהחלק הצידי החיצוני של הירך.
על מנת להגיע לאיזור הפנימי של המפרק כלומר לעצמות השרירים מופרדים ע"י חיתוכם ובסיום הניתוח נתפרים מחדש. בגישה הצידית (הידועה גם בשם Hardinge), השרירים האחראים על פיסוק הירך מוגבהים / מופרדים מאחיזתם לעצם - כדי לספק גישה למפרק.
הגישה מאפשרת חשיפת המפרק טובה ונוחה עבור המנתח.
סיכון נמוך לפריקה של המפרק.
קיים בה סיכון מוגבר לפגיעה שרירית וכתוצאה מכך לצליעה של המטופל לאורך השנה החודשים הראשונים לשיקום.
גישה זו פחות נפוצה כיום בארץ ובאירופה, אך עדיין שכיחה בצפון אמריקה ולמעשה מהווה חלק קטן מאוד מהניתוחים.
חשוב לציין שבחירת הגישה צריכה להעשות על ידי המנתח ועל פי הכשרתו ומיטב הבנתו הרפואית בהתאמת הפתרון למטופל. מרבית המנתחים יבחרו בגישה בה הם בקיאים וישתמשו בה לרוב המוחלט של המקרים.